Feeds:
רשומות
תגובות

עוולת הרשלנות מורכבת כידוע מהתרשלות, חובה וגרם נזק (קשר סיבתי). תוכן כל מרכיב ותפיסת היחס בין מרכיבי העוולה יוצרים יחדיו את "מנגנון ההפעלה" שלה – את "מודל הרשלנות" – שחשיבותו המעשית והעיונית רבה. המודל קובע גם את משמעותה ותפקידה של דרישת הצפיות בכל מרכיב אחריות. כשלושים שנה שלט בפסיקה מודל רשלנות שמקורו בפסיקת השופט ברק. ביקורת בספרות ובפסיקה על היבטים שונים של מודל ברק התגבשה לאחרונה למודל רשלנות חלופי בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני. רשימה זו מצביעה על עיקריו ויתרונותיו של מודל פלוני, המייחד לכל מרכיב תפקיד משלו: ההתרשלות בוחנת אם התנהגות הנתבע הייתה ראויה בשעתה; הקשר הסיבתי בוחן את קיומה של זיקה מספקת, עובדתית ומשפטית, בין התרשלות לנזק שגרמה; החובה בוחנת אם הטלת האחריות בשל נזק זה רצויה. "חלוקת עבודה" זו מונעת כפילויות וסרבולים ומחדדת את תפקידיה השונים של דרישת הצפיות במרכיבי ההתרשלות והקשר הסיבתי. בהמשך מוצע מענה לשאלות שהעלה השופט דנציגר באשר למודל פלוני. מוסברת ההבחנה בין החובה הכללית לא להתרשל, שמקורותיה בנורמות מוסריות/חברתיות ושהיא חלק ממרכיב ההתרשלות, לבין החובה המשפטית החיצונית למרכיב ההתרשלות התוחמת את גבולותיה של האחריות ברשלנות והמונעת הטלת אחריות בלתי רצויה. לבסוף, סקירת הפסיקה בערכאות השונות מראה כי בעת הזו קליטתו של מודל פלוני עודנה חלקית וכי קיימות גישות שונות באשר למעמדו.

לטקסט המלא…

אמש פורסמו שתי רשימות חדשות בגיליון ו' של כתב העת:

ענבר לוי ונדיב מרדכי "פסיקת הוצאות לעותרים ציבוריים בבג"ץ: האם כל השערים ננעלו?"

בפסיקת בג"ץ מהעת האחרונה קיימת מגמה להחמרה בהטלת הוצאות לחובת "עותרים ציבוריים". מגמה זו באה לידי ביטוי בכמה פסקי דין בולטים שבהם נפסקו הוצאות כבדות וחריגות לחובת ארגוני עותרים שונים. פסיקה זו הובילה לדיון ציבורי ומשפטי שנשמעה בו הטענה שמגמת פסיקת ההוצאות משקפת תפנית שמרנית של בית המשפט העליון, אשר תוביל להצרת "זכות העמידה" בבג"ץ ולשיבוש בפעילותם של הארגונים הציבוריים. המאמר מציע תפיסה שונה מעט של המגמה שעולה מפסקי הדין. תחילה ניתוח פסקי הדין מעלה כי הרקע להחלטות על השתת ההוצאות הוא התנהלות דיונית לא אחראית של עותרים ציבוריים, וכי פסיקת בית המשפט – עד כה – לא שינתה את דיני המעמד אלא את דיני ההוצאות בלבד. לצד ניתוח הפסיקה, הניתוח התאורטי המוצע במאמר מעלה כי אפשר להבין את מהלך פסיקת ההוצאות כמקדם שיקולים של יעילות דיונית באופן שהלכה למעשה יכול להוביל לשיפור בפעילות העותרים הציבוריים ואף לשיפור הנגישות לצדק בבג"ץ.

לטקסט המלא…

יואב דותן "על הקשר שבין סמכות לאחריות"

זוהי ביקורת ספרות בעקבות הספר אחריות ציבורית בישראל (רפאל כהן-אלמגור, אורי ארבל-גנץ ואסא כשר עורכים, 2012).

לטקסט המלא…

רשימות אלה חותמות את גיליון ו' של כתב העת, שיעלה במלואו לאתר בימים הקרובים.

נבקש להזכיר כי בהמשך להודעתנו, המערכת סגורה לקבלת מאמרים לשיפוט עד לתאריך 1.10.2013.

תיקון 113 לחוק העונשין קבע הסדר חקיקתי מקיף להליך גזירת הדין. בשלב הראשון נדרש בית המשפט לקבוע את מתחם העונש שהולם את חומרת מעשה העבירה. כיוון שככלל בית המשפט מטיל את העונש במסגרת המתחם שנקבע בשלב הראשון, לקביעת המתחם השפעה עצומה על גזרי הדין. המאמר מציג את העקרונות האמורים להנחות את בתי המשפט בקביעת מתחם העונש ההולם על פי התיקון והאופן בו ניתן ליישמם. לאחר מכן נסקרים מתחמי העונש שנקבעו בבתי משפט מחוזיים לעבירה של שהייה שלא כדין בישראל. במרבית המקרים קבעו בתי המשפט המחוזיים מתחם ענישה של חודש עד שישה חודשי מאסר בפועל לשוהים שלא כדין. המאמר מראה כי מתחמי ענישה אלו מחמירים מדי לאור העקרונות שנקבעו בתיקו לחוק, וכי אימוצם עלול להביא לגידול משמעותי במספר האסירים בישראל, בניגוד למטרות החוק. לסיכום המאמר מוצגות מספר נורות אזהרה שראוי היה כי בתי המשפט ישיתו אליהן את לבם בקובעם את מתחמי העונש ההולם למעשי עבירה בשנים הראשונות ליישום החוק.

מאמר זה פותח את גיליון ו' של כתב העת, שהמאמרים הבאים בו יפורסמו בשבועות הקרובים.

לטקסט המלא…

בפסק דין חשוב וראשוני התייחס בית המשפט העליון לאחריות הבנקאית בעת הטלת עמלה. הסוגיה נבחנה במסגרת איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). בית המשפט העליון פסק כי הבנק יוצא ידי חובתו כלפי לקוחותיו בפרסום העמלות ובמסירת עדכון תקופתי ללקוח לפי הוראות בנק ישראל. עוד נפסק כי אין לבנק חובה ליזום פנייה ללקוח ולהודיע על אפשרותו לצמצם את העמלה המוטלת עליו. רשימה זו מבקרת את הפסיקה תוך שרטוט ההסדר המשפטי הכולל שיש להחיל על העמלה הבנקאית.

על פי ההסדר המוצע ברשימה, מתחלקת האחריות הבנקאית בעת הטלת העמלה לשני שלבים: שלב קביעת העמלה ושלב גבייתה. בכל אחד משני שלבים אלו כפוף הבנק להסדר משפטי הנובע משני יסודות מרכזיים: ראשית, שכלול פעולה משפטית דו צדדית כלפי הלקוח; שנית, קונקרטיזציה של חובת הנאמנות הבנקאית. בבחינת האחריות הבנקאית על פי ההסדר האמור עולה כי חלות על הבנק כמה חובות: ראשית – בשני השלבים – להבטיח במבחן התוצאה את הסכמת הלקוח לעמלה המוטלת; שנית – בשלב קביעת העמלה – להבטיח את הוגנות העמלה ובמיוחד הענקת שירותים בסיסיים ללא רווח, להכפיף את מחירי העמלות לפיקוח ציבורי שישקף גם את האינטרסים הלגיטימיים של הלקוחות ולמנוע השפעה של תהליכים אלו על איכות השירות הבנקאי; שלישית – בשלב גביית העמלה – לגלות ללקוח את העמלה הספציפית הנוגעת לשירות המבוקש, להציג לפניו חלופות לתשלום עמלה זו ולוודא כי קלט את המידע.

מניתוח הפסיקה על פי ההסדר המוצע עולה כי אם לא עמד הבנק בחובות אלו, נראה שהיה גם מקום לקבוע שהוא הפר את איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).

מאמר זה חותם את גיליון ה של כתב העת, שיעלה בימים הקרובים במלואו לאתר.

לטקסט המלא…

מאמר זה מנתח את ההלכה החדשנית שקבע בית המשפט העליון בע"א 751/10 פלוני (סרן ר') נ' דיין-אורבך, אשר בה הורחבה – באמצעות פרשנות חקיקתית – חסינותם של כלי התקשורת מפני אחריות בגין פרסום טענות עובדתיות שגויות. במאמר שלושה נדבכים: ראשית, הוא מבאר את ההלכה העקרונית ואת צידוקיה ובוחן במבט כוללני אם היא מגשימה איזון ראוי בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי והעיתונות; שנית, המאמר מעריך זו מול זו שתי דרכי ניתוח תאורטיות חלופיות אשר הובילו את בית המשפט להכרעתו, האחת של המשנה לנשיא ריבלין והשופט עמית והשנייה של השופט פוגלמן; שלישית, המאמר חותר לבצע כוונון עדין של הפן היישומי של ההלכה כדי ליצור איזון מיטבי בין האינטרסים המונחים על כפות המאזניים. במסגרת זו מודגשת החשיבות שיש לייחס לפרסום תיקון או עדכון מתאימים על ידי כלי התקשורת הנתבע לאחר שנתבררו העובדות לאשורן, הן כשיקול המשפיע על תחולת ההגנה והן כסעד שיפוטי יחיד שאותו מוצע לתת נגד הנתבע בנסיבות מסוימות.

לטקסט המלא…

רשימה זו בוחנת האם עבירות ההמתה המוצעות במסגרת הרפורמה הכוללת לעבירות ההמתה במשפטנו תואמות את עקרון האשמה. הטענה המרכזית ברשימה מכוונת כנגד ההנחה שביסוד הרפורמה המוצעת לפיה יסוד נפשי של אדישות קרוב בחומרתו ליסוד נפשי של כוונה ושונה משמעותית מיסוד נפשי של קלות דעת; הנחה שביסוד ההצעה לחוקק עבירת רצח בסיסית המותנית ביסוד נפשי של כוונה או של אדישות. הרשימה טוענת כי כשמדובר באחריות פלילית אין להבחין בין האדיש לבין קל-הדעת: גם אם מבחינה ערכית היה ה"אדיש" שווה נפש כלפי חיי אדם, יש לאדיש מניע עונשי חזק שלא לגרום להתרחשות התוצאה הקטלנית, מניע הגורם לו לקוות כי התוצאה לא תתרחש כך שלא יצטרך לשאת בעונש החמור (או אף בסטיגמה של רוצח). לאור זאת, מציעה הרשימה להגביל את עבירת הרצח הבסיסית ביסוד נפשי של כוונה ולשמר בצידה גם עבירת הריגה בסיסית שתהא מותנית ביסוד נפשי של פזיזות על שתי צורותיה – אדישות וקלות דעת.

בנוסף תומכת הרשימה בקביעתן של צורות מוחמרות לעבירת הרצח הבסיסית כמוצע במסגרת הרפורמה, אך טוענת כי אין הצדקה לייחס אשמה מוגברת במקרים של רצח לשם סיפוק יצר המין או במקרים של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, הכלולים במסגרת העבירה המוצעת של רצח בנסיבות מחמירות. מקרים אלה ראוי שיכללו בעבירת הרצח הבסיסית. מאידך, מציעה הרשימה לקבוע צורות מוחמרות גם לעבירת ההריגה בפזיזות שיאפשרו הרשעה בעבירת הרצח הבסיסית במקרים בהם הנאשם גרם בכוונה חבלה גופנית חמורה שהסתיימה במות הקורבן כשהוא צופה את האפשרות שהחבלה עלולה להסתיים במוות, וכן במקרים של מוות שנגרם בפזיזות במהלך ביצוע עבירה אחרת.

לטקסט המלא…

מאמר זה פותח את גיליון ה של כתב העת. עורך אחראי: אור אלקון.

במוקד המאמר עומדת הטענה שחוסר הוודאות בנוגע לקיומה של חובת זהירות של נושאי-משרה בחברה קטנה כלפי נושי החברה מכביד על נושאי המשרה בחברות אלה, בהתחשב במאפייניהן וברקע הכלכלי לפעילותן, באופן שמאיים לכרסם ביתרונות ההתאגדות ולהרתיע את נושאי-המשרה הללו מנטילת סיכונים עסקיים רצויים. לפיכך, יש צורך בקריטריונים ברורים ואובייקטיביים, שישמשו להכרעה בשאלת קיומה של חובת הזהירות האמורה. במאמר מוצעים כמה קריטריונים כאלה, שנועדו להחליף את הקריטריונים המעורפלים המשמשים כיום בפסיקה להכרעה בשאלה זו.

לטקסט המלא…

מאמר זה חותם את גיליון ד של כתב העת, המצוי כעת בשלמותו באתר.