Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

יותר מעשרים שנה חלפו מאז ניתן פסק הדין בעניין בנק המזרחי ומאז המהפכה החוקתית, שביססו את הסמכות לביקורת שיפוטית מהותית על חוקים. הביקורת השיפוטית עצמה מאופיינת מאז בריסון ובאיפוק. הכנסת אומנם הפנימה את משמעותה של המהפכה החוקתית, אך נדמה שהיא מנהלת לעיתים שיח צורם עם הרשות השופטת סביב הפעלתה של הביקורת השיפוטית.

מאז המהפכה החוקתית, הדיון בדיאלוג בין הרשויות מתמקד בדרך כלל בביקורת השיפוטית מנקודת המבט של הפרדת רשויות, וממוסגר כדיון שעוסק ביחסי כוחות. מנקודת מבט זו שינתה המהפכה החוקתית את מאזן הכוחות החוקתי שבין הרשויות, ומטוטלת הכוח נעה אז לכיוונו של בית המשפט באמצעות ההצהרה של בית המשפט שחוקי היסוד בדבר זכויות האדם מניחים סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה של הכנסת.

מאמר זה בוחן את הדיאלוג בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בהקשר החורג מדיון בביקורת השיפוטית גרידא. מטרתו למקם את הדיון ב"כלים החוקתיים המוסדיים" ואופן השימוש בהם בכל אחת מן הרשויות. המאמר מנתח את יחסי הגומלין שבין בית המשפט העליון לבין המחוקק דרך הפריזמה של "אופן השימוש" בכלים המוסדיים העומדים לרשותן של רשויות אלה והשלכתו על הדיאלוג החוקתי ביניהן. דיון מנקודת מבט כזו, בניגוד לפריזמת יחסי הכוחות, מאפשר ללמוד על איכותו של הדיאלוג. מטרת המאמר להציע את פריזמת הדיאלוג כמסגרת תאורטית לדיון במכניזמים המוסדיים ובמשמעותם. כפי שמבקש המאמר להראות, הכלים המוסדיים מאפשרים העשרה של הדיאלוג לא רק באמצעות יצירת חיכוך חלש יותר בין הרשויות מזה הנגרם מביטול חקיקה, אלא גם באמצעות יצירת קשת רחבה של אמצעים על פני ה"ספקטרום" החוקתי. בחינה על פני "ספקטרום" מאפשרת תוצאות החורגות מנקודת המבט הבינארית של "כשרות–בטלות". 

במאמר מוצג הטיעון שעל פיו הכלי המוסדי המשמש במקרה הקונקרטי, אופן השימוש בו ומידת השימוש בו מבחינת תדירות ועוצמה, יש בהם כדי לאפיין את איכותו של הדיאלוג החוקתי הישראלי ולמקם את השיח החוקתי על פני ספקטרום של חוקתיות בכל רגע נתון. נראה כי מאז המהפכה החוקתית, ה"משחק" בעיצומו. החוגה הדמיונית שעל הספקטרום נמצאת בתנודה מתמדת – וכך יהיה כל עוד לא תושלם החוקה ובמסגרתה ההסדרים המוסדיים הראויים באשר ליחסי הגומלין בין בית המשפט לבין הכנסת.

למאמר המלא.

Read Full Post »

בניגוד להיבטים אחרים באידיאולוגיה השיפוטית של אהרן ברק, המתודה הפרשנית שלו – הפרשנות התכליתית – התקבלה בעולם המשפט הישראלי ללא עוררין. הטענה המרכזית שמציעה הרשימה היא שמצב זה מתחיל להשתנות. בשלושה פסקי דין מהעת האחרונה, ובעיקר בדנג"ץ גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, פיתח השופט נעם סולברג תורה פרשנית מתחרה, בהקשר של פרשנות חקיקה. הרשימה מבקשת לעמוד על טבעה של מתודה זו. נטען כי העקרון המנחה של גישתו של סולברג הוא התחקות אחר הכוונה המקורית של המחוקק כפי שהיא מתבטאת בנתונים חיצוניים ללשון, ולפיכך מוצע לכנותה מָקוֹרָנוּת. המתודה המקורנית חורגת מן הפרשנות התכליתית בכך שהיא מוכנה להעניק משקל מכריע להיסטוריה החקיקתית, על חשבון המשקל שניתן ללשון החוק, לערכי היסוד של השיטה, ולהיסטוריה הפוסט-חקיקתית; המקורנות תופסת את הפרשנות כפרויקט אמפירי-היסטורי בעיקרו, ואת המועד הקובע לפירוש החוק כמועד החקיקה. עוד נטען כי היבדלות המקורנות מהפרשנות התכליתית מבחינה מתודולוגית משקפת הבדלים עקרוניים בין תפיסות העולם השיפוטיות של השופטים סולברג וברק בנוגע לערכים כמו איזון, ודאות, הפרדת רשויות, ומושג הפרשנות עצמו. הרשימה נחתמת עם תהיות באשר לאפיקי הקליטה, העיצוב וההשפעה של המקורנות במשפט הישראלי, בשים לב בין היתר לגישתו של השופט סולברג לשאלת ה"אקטיביזם", כעולה ממקבץ פסיקות עקרוניות שניתנו בקיץ-סתיו 2017.

למאמר המלא.

Read Full Post »

המאמר עוסק בשאלת היקף הביקורת השיפוטית בעניינים צבאיים-מבצעיים מצד הדין המצוי והרצוי. כחקר מקרה משמשת עתירה שהוגשה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", ובה נדרש לאסור על שימוש בתחמושת המכילה זרחן באזורים מיושבים.

יש הסבורים שמבחינת הביקורת השיפוטית אין הבדל בין עניינים צבאיים-מבצעיים לבין עניינים אחרים המובאים בפני בית המשפט. מנגד התומכים בריסון שיפוטי בעניינים אלה נוטים לראות בהם מקשה אחת שממנה על בית המשפט להימנע כליל. הדין הרצוי צריך להימנע מגישה "בינארית" ולהכיר בקיומם של מאפיינים מיוחדים המצדיקים ריסון הביקורת השיפוטית בעניינים צבאיים-מבצעיים ובה בעת לפרק את ה"חבילה" של עניינים אלה לסוגיה השונים ולבחון את ההצדקה לביקורת שיפוטית על כל אחד מהם בנפרד. התוצאה תהיה היקף שונה של ביקורת שיפוטית לפי מאפייניה של הסוגיה ועיתוי הגשת העתירה. המאמר מפרט שיקולים אלה וממחיש כיצד הם פועלים בשלושה סוגי עניינים צבאיים-מבצעיים: ארגונו הפנימי של הצבא, יציאה למלחמה ואופן ניהול הלחימה. לבסוף מיושמים השיקולים בחקר המקרה.

לטקסט המלא

Read Full Post »

בעקבות פסקי הדין בעניין החוק למניעת הסתננות

בג"ץ פסל את חקיקת הכנסת בעניין המסתננים שלוש פעמים ברציפות במהלך השנים 2015-2012. מאמר זה מתמקד בהיבט מסוים של אירוע ייחודי זה והוא ההידרשות לדוקטרינה של ביקורת חקיקה מכוח "עקרונות יסוד של השיטה", מצד שניים מן השופטים שהובילו את פסקי הדין. "עקרון היסוד" הנטען הוא איסור על החזקה במשמורת של שוהה בלתי חוקי מכוח צו גירוש אם הגירוש אינו בר ביצוע. לאחר תיאור קצר של האירועים המאמר בוחן אם אומנם היה קיים עיקרון מעין זה קודם פסקי הדין דנן. בהמשך המאמר מנתח את תפקידו של ה"עיקרון" בפסקי הדין ואת היחס שבינו לבין הניתוח החוקתי המסורתי לפי פסקת ההגבלה. המאמר מבקש לבסס עמדה שלפיה הסתמכות על "עקרונות-יסוד" רצויה פחות מניתוח חוקתי מסורתי של תכלית ומידתיות, שכן הניתוח החוקתי המסורתי מחייב הנמקה גלויה, מבוססת ושיטתית ומאפשר פתרונות גמישים לאתגרים שמעוררת השעה. לבסוף המאמר מציג ביקורת על מהלך פסיקתי זה מבחינת הבסיס הדמוקרטי של הביקורת השיפוטית ומבחינת היחס הרצוי בין רשויות השלטון.

לטקסט המלא

Read Full Post »

בעקבות עפ"ת (מחוזי ב"ש) 16262-03-14 טולדנו בר חביב נ' מדינת ישראל

הספרות האמפירית מעידה על ענישה מחמירה בעבירת הנהיגה בשכרות כלפי נאשמים שלא התייצבו למשפט. משמעותו המשפטית הרצויה של פער הענישה הזה הייתה שנויה במחלוקת בין ערכאות בפרשה שנידונה לאחרונה. בעניין טולדנו הועמד לדין נאשם שנתפס נוהג בשכרות. הוא לא התייצב למשפט, ונשפט בהיעדרו. הוא הורשע ונידון לעונש שעיקרו פסילת רישיון למשך 24 חודשים בפועל. בהחלטתו בערעור החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית המשפט לתעבורה, כדי שיבחן אם הנתונים על פער הענישה מקימים "עיוות דין" המצדיק את שינוי ההכרעה בתיק. בפסק דינו השני קבע בית המשפט לתעבורה כי פער ענישה שיטתי בגין אי-התייצבות אינו כשלעצמו עיוות דין. רשימה זו מבקשת לנתח את פערי הענישה המדוברים על מנת לבחון אם מדובר בעיוות דין ולהציע מסגרת בחינה כללית למקרים דומים של פערי ענישה שיטתיים.

לטקסט המלא

 

 

Read Full Post »

Older Posts »