Feeds:
פוסטים
תגובות

בעקבות בג"ץ 2311/11 סבח נ' הכנסת; בג"ץ 3166/14 גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה – מדינת ישראל; בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת.

הלכת הבשלות החוקתית קובעת כי בית המשפט הגבוה לצדק רשאי לדחות עתירה נגד חוקתיות חוק בנסיבות שבהן אין בפני בית המשפט מערכת עובדות קונקרטית שלאורה יוכל לבחון את הטענות המשפטיות נגד החקיקה הנתקפת. הלכת הבשלות נדונה לאחרונה בהרחבה בהרכבים מורחבים של בית המשפט העליון בשלושה פסקי דין. אלה הם פסק דין סבח נ' הכנסת (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שאִפשר והסדיר את פעולתן של ועדות קבלה ליישובים קהילתיים), פסק דין גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה – מדינת ישראל (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שבו הועלה אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ-2% ל-3.25%) ופסק דין אבנרי נ' הכנסת (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שקבע אחריות בנזיקין וסנקציות מנהליות על מפרסמים ביודעין של קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, לרבות אזורים המצויים בשליטתה). בשלושת פסקי הדין, אף כי ההכרעות בהם היו ברוב דעות, תמכו כל השופטים כעיקרון בהלכת הבשלות. חילוקי הדעות בין השופטים באשר להלכת הבשלות נגעו בעיקרם להחלתה של ההלכה בנסיבותיהן של העתירות המסוימות. אגב דיון בשלושת פסקי הדין, הרשימה מציעה שני טיעונים מרכזיים: הטיעון האחד הוא כי בחינה של שלושת פסקי הדין מגלה כי הלכת הבשלות אינה עילת סף בלבד אלא מגלמת גם דין חוקתי מהותי שלפיו הכנסת מוסמכת לחוקק חוק שבעת החקיקה פגיעתו בזכויות חוקתיות אינה מידתית, או שבעת החקיקה אין השפעתו ידועה, וכי אופן היישום של חוק יכול להשליך על חוקתיותו. ברשימה נטען כי תפיסה זאת היא בעייתית, וכי ככלל, על חוק להלום – בעת החקיקה – את המגבלות המשפטיות והעובדתיות הקבועות בחוקי-יסוד; הטיעון השני הוא כי הלכת הבשלות מעוררת את האפשרות לאמץ בישראל, ברוח המשפט האמריקני, הליך של תקיפה חוקתית יישומית (as-applied challenge), שמשמעותו היא בחינה אם החלטה או פעולה מסוימות של רשות שלטונית או של אדם פרטי, כמו גם סוג של החלטות או פעולות שנעשו לפי חוק, הן חוקתיות, מבלי לתת סעד הנוגע ישירות לתוקף של החוק עצמו או של סעיפים מתוכו. אף כי בית המשפט העליון קבע שתקיפה חוקתית בישראל תיוותר תקיפה חזיתית של חוקים או של סעיפי חוק מסוימים (facial challenge) בלבד, הרי שברשימה נטען כי כינון מסלול של תקיפה יישומית מתבקש מההנמקות של פסקי הדין, וכי לתקיפה כזאת יש יתרונות המצדיקים שקילתה של האפשרות לאמצה בישראל. זאת גם אם לא כסוג היחיד של תקיפה חוקתית ולאו דווקא על פי אמות המידה הנוהגות בארצות הברית.

לטקסט המלא

אנו שמחים לעדכן על פרסום גיליון ט של כתב העת משפטים על אתר, העוסק ברפורמה המתוכננת בתקנות סדר הדין האזרחי. המאמרים שהתקבלו לשיפוט כתב העת הוצגו בכנס שנערך במרץ האחרון באוניברסיטת תל-אביב, בו הוצגו תגובות שונות לטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה–2014, אשר פורסמה על ידי משרד המשפטים בדצמבר אשתקד (לפירוט על אודות הכנס, ראו ההזמנה).

תוכן העניינים:

משה גל "רפורמה בסד"א – הקדמה" (לטקסט המלא).

עידו באום ואסף טבקה "פעולות מקדמיות לפני הגשת תובענה: מה, למה ואיך" (לטקסט המלא).

ארנה רבינוביץ'-עיני "הליכים מקדמיים, גישור וגישה לצדק בראי הרפורמה בסדרי הדין האזרחיים" (לטקסט המלא).

אסף פוזנר "'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו': התיתכן פרוצדורה זהה לתביעות פח ולתיקי רשלנות רפואית?" (לטקסט המלא).

ערן טאוסיג וארתור קליימן "האומנם טובים השניים מן האחד? ריבוי המסלולים להגשת תובענה אזרחית" (לטקסט המלא).

אלון קלמנט "רפורמה בהוצאות משפט בהליך האזרחי – מתווה לדיון" (לטקסט המלא).

מאמר זה מבקש לבחון אם הזכות להורות, במובן שהוקנה לה בישראל, כוללת גם הורות בסיוע אם נושאת תוך התמקדות בקבוצות אוכלוסייה שלעת עתה הנתיב האמור סגור בפניהן – נשים וגברים המבקשים להפוך להורים יחידנים ובני זוג מאותו מין. לשם בירור השאלה האמורה בוחן המאמר את גבולות הזכות להורות, את היקפה ואת מידת ההגנה המוקנית לה בדין הפוזיטיבי. המאמר עומד על עוגניה ועל האופן שבו מעצבים אלה את מאפייניה של הזכות. המאמר בודק אף את סיווגה כזכות נגטיבית או פוזיטיבית, ועל פי זה את המאפיינים הנגזרים מכך, לרבות אופי החובה הנגדית המוטלת על המדינה. גם זהות בעלי הזכות נבחנת במסגרת זו. שאלות אלה, הנבחנות בחלקו הראשון של המאמר, אינן מובילות למסקנה חד-משמעית באשר להכרה באינטרס מוגן ולגיטימי לסלילת נתיב חוקי המאפשר התקשרות בסיוע אם נושאת בישראל לכול. לפיכך חלקו השני של המאמר מוקדש לבחינת טיעון משלים שלפיו יש להכיר בזכות הגישה להתקשרות בהסכמים לנשיאת עוברים לכול, לרבות מי שמבקשים להפוך להורים כיחידים ולבני זוג מאותו מין, כחלק מעקרון השוויון. חלק זה פותח בהצגת הפגיעה הכרוכה בהסדר הישראלי ובהצגת הטענה שעקרון השוויון מחייב שינוי ההסדר והנגשת ההסתייעות בהסדרים לנשיאת עוברים גם ליחידים ולבני אותו המין. בחינת טענת הפגיעה בשוויון מחייבת הצגת שיקולי הנגד הקוראים לצמצום הגישה להולדה בסיוע הסכמים לנשיאת עוברים, מטעמים של פגיעה בילדים, בנשים ובערכים חברתיים. לאחר הצגת שיקולים אלה מובהר מדוע אין מתקיימת הבחנה רלוונטית בין קבוצות האוכלוסייה בנוגע לשיקולי הנגד. עיון זה בזכות להורות ובהנגשת ההסדר להתקשרות בהסכמים לנשיאת עוברים אקטואלי במיוחד שעה שהצעות לתיקון חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכמים ומעמד העובר) עומדות בלב השיח הציבורי ונדונות בכנסת. חלקו האחרון של המאמר מוקדש לדיון בהצעות אלה.

לטקסט המלא

בספרו החדש של ד"ר יניב ואקי, מעבר לספק סביר – גמישות ההוכחה בדין הפלילי (2013), מתמודד המחבר עם אתגר לא פשוט, להאיר באור חדש ומקורי את אחד הנושאים המוכרים והמזוהים ביותר עם המשפט הפלילי: סטנדרט ההוכחה "מעבר לספק סביר". המחבר עושה זאת בכישרון רב מבלי שהוא מותיר בו אבן על אבן, החל מהתחקותו על יסודותיו של המונח במשפט המקובל ובהגות הפילוסופית של המאה השמונה-עשרה, עבור בהצגת משמעויות אפשריות שונות ל"ספק הסביר" על פי מודלים שונים המתארים את תהליך ההכרעה העובדתי במשפט הפלילי, וכלה בהצגת מודלים מקוריים של אשמה הולמת ושל ענישה הולמת כתלות בחומרת העבירה והצדקתם מבחינה נורמטיבית. בכך הספר הוא חיבור יוצא דופן, פורץ דרך ובולט בספרות הענפה העוסקת בדיני הראיות במשפט המקובל. מטבע הדברים, רעיון מקורי וחדשני שכזה מעורר גם לא מעט שאלות וביקורות, שבחלקן ננסה לגעת לאחר הצגת עיקרי התזה של ואקי.

לטקסט המלא

במאמר הקודם "על מודלים של רשלנות: בעקבות ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני" נדונה בהרחבה שאלת המודל הראוי לעוולת הרשלנות, דהיינו סוגיות חלוקת העבודה בין מרכיבי ההתרשלות, הקשר הסיבתי והנזק, היחס בין מרכיבים אלה ותפקיד דרישת הצפיות בכל אחד מהם. הוצע שם להעדיף את מודל הרשלנות של השופט עמית בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני על פני מודל הרשלנות המסורתי של השופט ברק. בינתיים פורסם פסק דינו של השופט הנדל בע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, ובו הצעה למודל רשלנות שלישי. עיקרי ההצעה הם לא רק לשמר, כבמודל ברק ובניגוד למודל פלוני ,את תפקיד מרכיב החובה כמופקד על הערכת נאותות ההתנהגות, אלא אף להתמקד בתפקיד זה ולהעביר חלק מתפקידה האחר של החובה – הערכת רציות האחריות – אל מרכיב ההתרשלות. זאת לצד ביטול ככלל של ההבחנה במודל ברק בין חובה מושגית לקונקרטית והמרתה בהבחנה בין חובה מוכרת לגבולית ולחדשה. מאמר זה מנתח את מודל הנדל, ומסקנתו היא כי השינויים המהותיים המוצעים בו ביחס לשני המודלים האחרים באשר לחלוקת העבודה בין מרכיב ההתרשלות למרכיב החובה אינם תואמים את התפתחות הדין המצוי והרצוי, ומותירים עמימויות לא מעטות וסימני שאלה. בשל החיוניות שבגיבוש מודל רשלנות אחד, מכוון ומנחה, בפסיקה הישראלית, במקום השלושה כיום, מותווית דרך לגיבוש מודל שכזה תוך העדפת מודל פלוני.

לטקסט המלא

עוולת הרשלנות מורכבת כידוע מהתרשלות, חובה וגרם נזק (קשר סיבתי). תוכן כל מרכיב ותפיסת היחס בין מרכיבי העוולה יוצרים יחדיו את "מנגנון ההפעלה" שלה – את "מודל הרשלנות" – שחשיבותו המעשית והעיונית רבה. המודל קובע גם את משמעותה ותפקידה של דרישת הצפיות בכל מרכיב אחריות. כשלושים שנה שלט בפסיקה מודל רשלנות שמקורו בפסיקת השופט ברק. ביקורת בספרות ובפסיקה על היבטים שונים של מודל ברק התגבשה לאחרונה למודל רשלנות חלופי בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני. רשימה זו מצביעה על עיקריו ויתרונותיו של מודל פלוני, המייחד לכל מרכיב תפקיד משלו: ההתרשלות בוחנת אם התנהגות הנתבע הייתה ראויה בשעתה; הקשר הסיבתי בוחן את קיומה של זיקה מספקת, עובדתית ומשפטית, בין התרשלות לנזק שגרמה; החובה בוחנת אם הטלת האחריות בשל נזק זה רצויה. "חלוקת עבודה" זו מונעת כפילויות וסרבולים ומחדדת את תפקידיה השונים של דרישת הצפיות במרכיבי ההתרשלות והקשר הסיבתי. בהמשך מוצע מענה לשאלות שהעלה השופט דנציגר באשר למודל פלוני. מוסברת ההבחנה בין החובה הכללית לא להתרשל, שמקורותיה בנורמות מוסריות/חברתיות ושהיא חלק ממרכיב ההתרשלות, לבין החובה המשפטית החיצונית למרכיב ההתרשלות התוחמת את גבולותיה של האחריות ברשלנות והמונעת הטלת אחריות בלתי רצויה. לבסוף, סקירת הפסיקה בערכאות השונות מראה כי בעת הזו קליטתו של מודל פלוני עודנה חלקית וכי קיימות גישות שונות באשר למעמדו.

לטקסט המלא…

אמש פורסמו שתי רשימות חדשות בגיליון ו' של כתב העת:

ענבר לוי ונדיב מרדכי "פסיקת הוצאות לעותרים ציבוריים בבג"ץ: האם כל השערים ננעלו?"

בפסיקת בג"ץ מהעת האחרונה קיימת מגמה להחמרה בהטלת הוצאות לחובת "עותרים ציבוריים". מגמה זו באה לידי ביטוי בכמה פסקי דין בולטים שבהם נפסקו הוצאות כבדות וחריגות לחובת ארגוני עותרים שונים. פסיקה זו הובילה לדיון ציבורי ומשפטי שנשמעה בו הטענה שמגמת פסיקת ההוצאות משקפת תפנית שמרנית של בית המשפט העליון, אשר תוביל להצרת "זכות העמידה" בבג"ץ ולשיבוש בפעילותם של הארגונים הציבוריים. המאמר מציע תפיסה שונה מעט של המגמה שעולה מפסקי הדין. תחילה ניתוח פסקי הדין מעלה כי הרקע להחלטות על השתת ההוצאות הוא התנהלות דיונית לא אחראית של עותרים ציבוריים, וכי פסיקת בית המשפט – עד כה – לא שינתה את דיני המעמד אלא את דיני ההוצאות בלבד. לצד ניתוח הפסיקה, הניתוח התאורטי המוצע במאמר מעלה כי אפשר להבין את מהלך פסיקת ההוצאות כמקדם שיקולים של יעילות דיונית באופן שהלכה למעשה יכול להוביל לשיפור בפעילות העותרים הציבוריים ואף לשיפור הנגישות לצדק בבג"ץ.

לטקסט המלא…

יואב דותן "על הקשר שבין סמכות לאחריות"

זוהי ביקורת ספרות בעקבות הספר אחריות ציבורית בישראל (רפאל כהן-אלמגור, אורי ארבל-גנץ ואסא כשר עורכים, 2012).

לטקסט המלא…

רשימות אלה חותמות את גיליון ו' של כתב העת, שיעלה במלואו לאתר בימים הקרובים.

נבקש להזכיר כי בהמשך להודעתנו, המערכת סגורה לקבלת מאמרים לשיפוט עד לתאריך 1.10.2013.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 315 שכבר עוקבים אחריו