Feeds:
פוסטים
תגובות

הערה על ע"א 2706/11 Sybil Germany Public Co. Limited נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ

בע"א 2706/11 Sybil Germany Public Co. Limited נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (פורסם בנבו, 4.9.2015) עסק בית המשפט העליון בשאלת היקף הסמכות של בתי המשפט בישראל לפרק חברה שהתאגדה מחוץ לישראל. הנמקות השופטים התבססו על הדין הקיים ולא התיימרו לשנות אותו, אך מסקנתם שהייתה סמכות בנסיבות המקרה הפתיעה. רשימה זו מזהה פסק דין זה כחלק מגישה המסתמנת בבית המשפט העליון בנוגע להיקף סמכות השיפוט הישראלית, מנתחת את הנמקות השופטים ומבקרת את בסיסן המשפטי, ומעירה על תפיסת התפקיד השיפוטי המשתקפת בסגנון הכתיבה של פסקי הדין.  

לטקסט המלא

המאמר מבקש להתוות שיקולים ראשוניים להבחנה בין עברת האינוס לבין סעיף 346(ב) רישה לחוק העונשין, התשל"ז–1977 הדן בניצול יחסי מרות בין בגירים. בעשורים הקודמים עברה עברת האינוס שינויים רבים, וכיום היא מבוססת על יסוד היעדר הסכמה חופשית בלבד. יסוד ההסכמה הוא המונח גם בבסיס עברת נצול יחסי מרות, ועולה השאלה מתי ההסכמה אינה חופשית כדי להיכנס בגדר עברת האינוס, ומתי מדובר בהסכמה שניתנה בניצול יחסי מרות בלבד. לשם בירור השאלה האמורה המאמר סוקר תחילה את השינויים העיקריים בעברת האינוס ומתחקה על כוונת המחוקק בחוקקו את עברת ניצול יחסי המרות, בין היתר דרך בחינת סעיף 347א לחוק העונשין הדן במטפל נפשי המנצל תלות של מטופל בו. לאחר מכן מתמקד המאמר במקרים "הקלאסיים" של עברת ניצול יחסי מרות, קרי "עסקה" מינית שנעשית בין העובדת למעביד. בהקשר זה, המאמר מבחין בין מגע מיני שנעשה ביזמת המעביד לבין מגע מיני שנעשה ביזמת העובדת; כשהמגע המיני נעשה ביזמת המעביד, המאמר מבקש ללמוד מדוקטרינת "הכפייה הכלכלית" בדיני החוזים, בשינויים המחויבים. כשהמגע המיני נעשה ביזמת העובדת, המאמר מראה שדי במודעות הנאשם להיות העובדת מעוניינת לקדם את עצמה במקום העבודה דרך קיום יחסי מין, ואין צורך לתור אחר תמורה כלשהי מצדו. לבסוף מתייחס המאמר למקרים שבהם נאשמים הורשעו בניצול יחסי מרות אף שהמקרה תאם מבחינה עובדתית את עברת האינוס, מכיוון שנותר ספק במודעותו של הנאשם בנוגע ליסודות העברה, והוא מצביע על כלים לצמצום הרשעות מעין אלו.

לטקסט המלא

בעקבות בג"ץ 2311/11 סבח נ' הכנסת; בג"ץ 3166/14 גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה – מדינת ישראל; בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת.

הלכת הבשלות החוקתית קובעת כי בית המשפט הגבוה לצדק רשאי לדחות עתירה נגד חוקתיות חוק בנסיבות שבהן אין בפני בית המשפט מערכת עובדות קונקרטית שלאורה יוכל לבחון את הטענות המשפטיות נגד החקיקה הנתקפת. הלכת הבשלות נדונה לאחרונה בהרחבה בהרכבים מורחבים של בית המשפט העליון בשלושה פסקי דין. אלה הם פסק דין סבח נ' הכנסת (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שאִפשר והסדיר את פעולתן של ועדות קבלה ליישובים קהילתיים), פסק דין גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה – מדינת ישראל (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שבו הועלה אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ-2% ל-3.25%) ופסק דין אבנרי נ' הכנסת (שבו נדונו עתירות נגד החוקתיות של חוק שקבע אחריות בנזיקין וסנקציות מנהליות על מפרסמים ביודעין של קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, לרבות אזורים המצויים בשליטתה). בשלושת פסקי הדין, אף כי ההכרעות בהם היו ברוב דעות, תמכו כל השופטים כעיקרון בהלכת הבשלות. חילוקי הדעות בין השופטים באשר להלכת הבשלות נגעו בעיקרם להחלתה של ההלכה בנסיבותיהן של העתירות המסוימות. אגב דיון בשלושת פסקי הדין, הרשימה מציעה שני טיעונים מרכזיים: הטיעון האחד הוא כי בחינה של שלושת פסקי הדין מגלה כי הלכת הבשלות אינה עילת סף בלבד אלא מגלמת גם דין חוקתי מהותי שלפיו הכנסת מוסמכת לחוקק חוק שבעת החקיקה פגיעתו בזכויות חוקתיות אינה מידתית, או שבעת החקיקה אין השפעתו ידועה, וכי אופן היישום של חוק יכול להשליך על חוקתיותו. ברשימה נטען כי תפיסה זאת היא בעייתית, וכי ככלל, על חוק להלום – בעת החקיקה – את המגבלות המשפטיות והעובדתיות הקבועות בחוקי-יסוד; הטיעון השני הוא כי הלכת הבשלות מעוררת את האפשרות לאמץ בישראל, ברוח המשפט האמריקני, הליך של תקיפה חוקתית יישומית (as-applied challenge), שמשמעותו היא בחינה אם החלטה או פעולה מסוימות של רשות שלטונית או של אדם פרטי, כמו גם סוג של החלטות או פעולות שנעשו לפי חוק, הן חוקתיות, מבלי לתת סעד הנוגע ישירות לתוקף של החוק עצמו או של סעיפים מתוכו. אף כי בית המשפט העליון קבע שתקיפה חוקתית בישראל תיוותר תקיפה חזיתית של חוקים או של סעיפי חוק מסוימים (facial challenge) בלבד, הרי שברשימה נטען כי כינון מסלול של תקיפה יישומית מתבקש מההנמקות של פסקי הדין, וכי לתקיפה כזאת יש יתרונות המצדיקים שקילתה של האפשרות לאמצה בישראל. זאת גם אם לא כסוג היחיד של תקיפה חוקתית ולאו דווקא על פי אמות המידה הנוהגות בארצות הברית.

לטקסט המלא

אנו שמחים לעדכן על פרסום גיליון ט של כתב העת משפטים על אתר, העוסק ברפורמה המתוכננת בתקנות סדר הדין האזרחי. המאמרים שהתקבלו לשיפוט כתב העת הוצגו בכנס שנערך במרץ האחרון באוניברסיטת תל-אביב, בו הוצגו תגובות שונות לטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה–2014, אשר פורסמה על ידי משרד המשפטים בדצמבר אשתקד (לפירוט על אודות הכנס, ראו ההזמנה).

תוכן העניינים:

משה גל "רפורמה בסד"א – הקדמה" (לטקסט המלא).

עידו באום ואסף טבקה "פעולות מקדמיות לפני הגשת תובענה: מה, למה ואיך" (לטקסט המלא).

ארנה רבינוביץ'-עיני "הליכים מקדמיים, גישור וגישה לצדק בראי הרפורמה בסדרי הדין האזרחיים" (לטקסט המלא).

אסף פוזנר "'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו': התיתכן פרוצדורה זהה לתביעות פח ולתיקי רשלנות רפואית?" (לטקסט המלא).

ערן טאוסיג וארתור קליימן "האומנם טובים השניים מן האחד? ריבוי המסלולים להגשת תובענה אזרחית" (לטקסט המלא).

אלון קלמנט "רפורמה בהוצאות משפט בהליך האזרחי – מתווה לדיון" (לטקסט המלא).

מאמר זה מבקש לבחון אם הזכות להורות, במובן שהוקנה לה בישראל, כוללת גם הורות בסיוע אם נושאת תוך התמקדות בקבוצות אוכלוסייה שלעת עתה הנתיב האמור סגור בפניהן – נשים וגברים המבקשים להפוך להורים יחידנים ובני זוג מאותו מין. לשם בירור השאלה האמורה בוחן המאמר את גבולות הזכות להורות, את היקפה ואת מידת ההגנה המוקנית לה בדין הפוזיטיבי. המאמר עומד על עוגניה ועל האופן שבו מעצבים אלה את מאפייניה של הזכות. המאמר בודק אף את סיווגה כזכות נגטיבית או פוזיטיבית, ועל פי זה את המאפיינים הנגזרים מכך, לרבות אופי החובה הנגדית המוטלת על המדינה. גם זהות בעלי הזכות נבחנת במסגרת זו. שאלות אלה, הנבחנות בחלקו הראשון של המאמר, אינן מובילות למסקנה חד-משמעית באשר להכרה באינטרס מוגן ולגיטימי לסלילת נתיב חוקי המאפשר התקשרות בסיוע אם נושאת בישראל לכול. לפיכך חלקו השני של המאמר מוקדש לבחינת טיעון משלים שלפיו יש להכיר בזכות הגישה להתקשרות בהסכמים לנשיאת עוברים לכול, לרבות מי שמבקשים להפוך להורים כיחידים ולבני זוג מאותו מין, כחלק מעקרון השוויון. חלק זה פותח בהצגת הפגיעה הכרוכה בהסדר הישראלי ובהצגת הטענה שעקרון השוויון מחייב שינוי ההסדר והנגשת ההסתייעות בהסדרים לנשיאת עוברים גם ליחידים ולבני אותו המין. בחינת טענת הפגיעה בשוויון מחייבת הצגת שיקולי הנגד הקוראים לצמצום הגישה להולדה בסיוע הסכמים לנשיאת עוברים, מטעמים של פגיעה בילדים, בנשים ובערכים חברתיים. לאחר הצגת שיקולים אלה מובהר מדוע אין מתקיימת הבחנה רלוונטית בין קבוצות האוכלוסייה בנוגע לשיקולי הנגד. עיון זה בזכות להורות ובהנגשת ההסדר להתקשרות בהסכמים לנשיאת עוברים אקטואלי במיוחד שעה שהצעות לתיקון חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכמים ומעמד העובר) עומדות בלב השיח הציבורי ונדונות בכנסת. חלקו האחרון של המאמר מוקדש לדיון בהצעות אלה.

לטקסט המלא

בספרו החדש של ד"ר יניב ואקי, מעבר לספק סביר – גמישות ההוכחה בדין הפלילי (2013), מתמודד המחבר עם אתגר לא פשוט, להאיר באור חדש ומקורי את אחד הנושאים המוכרים והמזוהים ביותר עם המשפט הפלילי: סטנדרט ההוכחה "מעבר לספק סביר". המחבר עושה זאת בכישרון רב מבלי שהוא מותיר בו אבן על אבן, החל מהתחקותו על יסודותיו של המונח במשפט המקובל ובהגות הפילוסופית של המאה השמונה-עשרה, עבור בהצגת משמעויות אפשריות שונות ל"ספק הסביר" על פי מודלים שונים המתארים את תהליך ההכרעה העובדתי במשפט הפלילי, וכלה בהצגת מודלים מקוריים של אשמה הולמת ושל ענישה הולמת כתלות בחומרת העבירה והצדקתם מבחינה נורמטיבית. בכך הספר הוא חיבור יוצא דופן, פורץ דרך ובולט בספרות הענפה העוסקת בדיני הראיות במשפט המקובל. מטבע הדברים, רעיון מקורי וחדשני שכזה מעורר גם לא מעט שאלות וביקורות, שבחלקן ננסה לגעת לאחר הצגת עיקרי התזה של ואקי.

לטקסט המלא

במאמר הקודם "על מודלים של רשלנות: בעקבות ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני" נדונה בהרחבה שאלת המודל הראוי לעוולת הרשלנות, דהיינו סוגיות חלוקת העבודה בין מרכיבי ההתרשלות, הקשר הסיבתי והנזק, היחס בין מרכיבים אלה ותפקיד דרישת הצפיות בכל אחד מהם. הוצע שם להעדיף את מודל הרשלנות של השופט עמית בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני על פני מודל הרשלנות המסורתי של השופט ברק. בינתיים פורסם פסק דינו של השופט הנדל בע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, ובו הצעה למודל רשלנות שלישי. עיקרי ההצעה הם לא רק לשמר, כבמודל ברק ובניגוד למודל פלוני ,את תפקיד מרכיב החובה כמופקד על הערכת נאותות ההתנהגות, אלא אף להתמקד בתפקיד זה ולהעביר חלק מתפקידה האחר של החובה – הערכת רציות האחריות – אל מרכיב ההתרשלות. זאת לצד ביטול ככלל של ההבחנה במודל ברק בין חובה מושגית לקונקרטית והמרתה בהבחנה בין חובה מוכרת לגבולית ולחדשה. מאמר זה מנתח את מודל הנדל, ומסקנתו היא כי השינויים המהותיים המוצעים בו ביחס לשני המודלים האחרים באשר לחלוקת העבודה בין מרכיב ההתרשלות למרכיב החובה אינם תואמים את התפתחות הדין המצוי והרצוי, ומותירים עמימויות לא מעטות וסימני שאלה. בשל החיוניות שבגיבוש מודל רשלנות אחד, מכוון ומנחה, בפסיקה הישראלית, במקום השלושה כיום, מותווית דרך לגיבוש מודל שכזה תוך העדפת מודל פלוני.

לטקסט המלא